אודות שירותי העסק בלוג ומאמרים סיפורים מהחדר השקוף מקדש מעט

חיפוש

סיפורים מהחדר השקוף

שירותי העסק בלוג ומאמרים סיפורים מהחדר השקוף מקדש מעט

לפעמים הגוף פשוט שכח איך להיות שוב עם אנשים

אמא הגיעה אליי לקליניקה ואמרה לי בכאב: "אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו." הבן שלה בן 15. לפני הקורונה הוא היה ילד חברותי. מצחיק. מוקף חברים. ואז הגיעה הקורונה. מסכים. זום. חדר. לאט לאט העולם שלו הצטמצם

לפעמים הקושי להצליח הוא בכלל פחד עמוק שיראו אותך

היא הגיעה אליי אחרי עוד טסט שנכשל. "אני כבר מיואשת," היא אמרה. "אני יודעת לנהוג. באמת יודעת. אבל משהו קורה לי בטסט." היא עשתה כבר הרבה ניסיונות. שוב ושוב הגיעה לרגע האמת - ונחסמה. בדרך כלל זה לא היה מ

לפעמים הפחד הוא לא מהסכנה… אלא ממה שהגוף כבר זוכר.

אמא הגיעה אליי ואמרה: "אני כבר לא מבינה אותה." יש אזעקה. כולם רצים למקלט. והילדה? נכנסת ללחץ. לא מהרעש. לא מהטילים. מהאנשים. "היא לא מוכנה לרדת למקלט," האמא סיפרה. "וכשכבר יורדת - היא נצמדת אליי, רועד

"אין לי מושג איך זה עובד, אבל זה פשוט עבד" | מיכל

לפני פסח סבלתי מאווווד מכאבי גב באופן שלא יכולתי לזוז. בקושי תפקדתי. אפילו לשכב, לשבת ולקום - כאב. אוף....אני כבר מכירה את הרגישויות של הגב שלי אבל דוקא עכשיו לפני פסח?!? מזה לא מתאים. והבעיה שזה היה

לפעמים הבעיה של הילד מתחילה הרבה לפני שהוא נולד

אמא הגיעה אליי ואמרה לי בשקט: "אני לא מבינה. אחותו הקטנה כבר קוראת יפה. והוא… כלום." כיתה ד'. ילד חכם, סקרן, ילד חי לגמרי. אבל מול אותיות הוא פשוט נסגר. במפגש הזה בכלל לא הבאנו את הילד. עבדנו עם האמא.

הוּא פָּשׁוּט לֹא רָצָה לְהִתְקַלֵּחַ

בהתחלה זה היה נראה כמו עקשנות רגילה. ילד מתוק. רגיש. אבל בכל ערב, כשהגיע הזמן להיכנס למקלחת משהו בו השתנה. הגוף שלו התקשה. העיניים שלו התרחבו לרגע. כאילו נכנס לאיום שאף אחד אחר לא רואה. "אבל זו רק מקל

הַיָּד שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהַחְזִיק

הם כבר קבעו תאריך לניתוח. פרק כף היד שלו כאב חודשים. הכאב הלך והחמיר. עד שלא הצליח להרים, לאחוז, להחזיק. הרופאים היו חד משמעיים. שחיקה. פגיעה. צריך ניתוח. אבל רגע לפני, היא נכנסה אליי. רק עם שאלה שקטה